עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קודם כל והכי חשוב, המשפחה - גלי אשתי היקרה ובנותיי אגם ושחר,
מאמן טריאתלון, מאמן אתלטיקה, אתלט פראלימפי - Wheelchair Racing.
בעלים, מנהל מקצועי ומאמן ראשי בקבוצת הריצה Easy-Speed
ראש תחום ריצות ארוכות ורכז תחום המדעים, קמפוס שיאים, אונ׳ ת״א.
שחר ולפת


מטרת הבלוג
פרסום תכנים מקצועיים בעיקר בריצה וטריאתלון, המלצות במגוון נושאים הקשורים לעולם הספורט בכלל וריצה בפרט, דוגמאות לתוכניות אימונים... דוגמאות לסוגי אימונים (פירוט האימון מרמת החימום ועד השחרור).
כתוב בשפה פשוטה ובנימה אישית. המטרה - לתת עוד ערוץ לרכישת ידע, אני מאמין שמכל אחד אפשר לקחת משהו, כל מאמן והדברים שמייחדים אותו.
אני מציע מהניסיון שלי, עברתי לא מעט בעולם הספורט, למדתי ממורים, למדתי ממאמנים, למדתי מספרים, למדתי ממתאמנים, אבל הכי חשוב למדתי על עצמי :)
מקווה שתיהנו :)
אבי
:)


אני וגוזלי


הזמנה אישית

קבוצת הריצה הנה קבוצה חברתית המשלבת אימונים מגוונים באווירה קלילה. שילוב מנצח של עזרה הדדית לצד תחרותיות בריאה.
מתאים לכולם... יש אימונים למתקדמים ויש אימונים לכאלו שלא רצו מעולם... לא תנסו?
יצירת קשר - info@easyspeed.co.il
מרתון פריז 2019


נושאים לכתיבה
מיומנות, טכניקה ויכולת
מיומנות חדשה - דרכי למידה
ריצה נכונה
הצבת מטרות
חימום ושחרור / סוגי מתיחות
Core @ Stability
Doms
שיטות אימון
עבודה עם דופק
צח״מ, סח״ח
הכנה לתחרויות
סוגי טסטים
ריצה בתנאים קיצוניים
קרוס טריינינג
מוטיבציה
אימון יתר
התמכרות לספורט
עקרונות האימון (ספציפיות)
סוגי אימונים
תוכניות אימון
קביעת zones
ניתוח תנועה
קיבעון באימון
אימוני כוח
דימיון מנטלי
טכניקות להרגעה
ביטחון עצמי
פציעות נפוצות ודרכי טיפול
רצים מפורסמים
משטחי ריצה
נעליים וביגוד
F.M.S.
טיפים לתוכנית למרתון
אימון פלאומטרי
אימון עליות
אימון הפוגות
אימון טמפו
crossfit raanana


גל, ניר, אבי, אלדר :)


מרוץ ברוקס ראשל


Wexford Marathon
13/06/2019 22:31
אבי דה-פילוסוף

יש תכנון ויש מציאות. זה התחיל בחצי מרתון ת"א (שרשרת תקלות בכיסא והפסקת המירוץ בק"מ ה 17. המשיך במרתון פריז (14.04) בו לא הצלחתי למקסם את היכולת שלי ואז במרתון אדינבורו (26.05) התהפכתי אחרי 4 ק"מ, ניסיתי להתגלגל כשאני תקוע אחרי אלפי רצים ועם פנצ'ר בגלגל הקדמי (בק"מ ה16 זה נגמר). כאילו כל העולם נגדך. שום דבר לא מתחבר.
בעודי מלקק את הפצעים, בצעד נואש חיפשתי מרתון נוסף וכדאי שיהיה בחודש הקרוב. הפעלתי את אחותי, מורן, אם יש אדם מתאים למשימות בלתי אפשריות זו היא. זה היה ביום שלישי (05.06). כבר למחרת (06.06) בשעה 21:00 אני מקבל ממנה הודעה שהיא מצאה כמה אופציות למרתונים המאפשרים לכיסאות מרוץ להתחרות. אחד בקמבודיה... אחד בארה"ב... ואחד באירלנד. קדימה, אירלנד נשמע מצוין! קרוב יחסית, מתי? ביום א' הקרוב (09.06). 

או.קי. שנייה. איך מתארגנים? לא שאפשר כרגע לעשות משהו, אמצע הלילה, נחכה לבוקר, נישן על זה. בבוקר זה יראה הגיוני.

חמישי (06.06) 08:00 טלפון לסוכנת נסיעות, התקלה! טיסה לאירלנד להיום לכל המאוחר מחר, יש מרתון ב Wexford ביום ראשון, גם צריך מלון מותאם, רכב שכור (זה שעתיים וחצי נסיעה מדבלין). איך נפלתי עליה, אמרה שתבדוק ותעדכן. אחרי שעה נמצאה טיסה. הללויה... להגיע יש איך. עכשיו מחפש מלווה שיסע איתי, מי מתאים למשימה? אורי דיקשטיין. הוא כבר רגיל שאני מתקיל אותו. שטסתי למרתון פריז התקשרתי אליו 6 שעות לפני הטיסה. הפעם נתתי לו 16 שעות.

לקח כמה דקות טובות עד שהוא הבין שזה רציני ולא צוחקים עליו.

יש טיסה... יש מלווה... יש מלון... ויש רכב שכור.

עכשיו אורזים את הכיסא. מודיעים בבית. בעבודה. לקבוצת ריצה. ומשנים פאזה בראש... ביום ראשון יש מרתון!

יום שישי (07.06) 02:30 לפנות בוקר מגיע לשדה והמסע ל Wexford מתחיל. מתפללים שיהיה מזג אויר טוב (בלי גשם בבקשה).

יום שישי (07.06) מגיעים למלון. לודג' יותר נכון, בעיירה ציורית 20 ק"מ מ Wexford אחרי טיסה עם קונקשיין בפרנקפורט ונסיעה של שעתיים וחצי בצד הלא נכון של הכביש.

מסביב הכול ירוק, פרות. כבשים. סוסים. ארנבים בשפע. מזג אויר משתנה כל חצי שעה מגשם,לשמש, לרוח, חם, קר... סעמאק!

שבת בבוקר (08.06) אנחנו יוצאים לכיוון wexford 12:00 רשום חלוקת ערכות. בינתיים לקחנו את מפת המירוץ ונסענו לעבור על המסלול, שלא יהיו הפתעות. אחרי 30 ק"מ על המסלול  ללא סימונים, שאנחנו מתברברים בלהבין איפה כל פניה ומנסים לעכל את כל העליות הלא הגיוניות שטיפסנו, החלטנו לחזור למלון בו מחלקים את הערכות ולקבל מהם תדרוך מסודר. בשלב הזה היאוש היה גדול (הבטיחו באתר מרתון שטוח. זה אמיתי?), אין סיכוי לטפס שיפועים כאלו עם כיסא מירוץ.

מגיעים למלון ופוגשים את המארגנת, Dee היינו בקשר לפני הטיסה כדי לקבל את אישורה להרשמה. קבלת פנים חמה, חיבוקים, שמחים לארח אותנו :) שמחה לחוד מסלול לחוד... ביקשנו הסבר על המסלול ואנחנו מראים לה את המפה. היא מחייכת ואומרת שזו המפה של המירוץ הקודם. הם שינו את המסלול לגמרי. הקלה גדולה. במקביל ארגנו לנו אופניים שאורי יוכל ללוות אותי בדרך. חשוב, לא ציינתי, אבל במרתון הזה לא סוגרים כבישים. יהיה מעניין.

יצאנו אופטימיים ועברנו על המסלול החדש, נראה טוב, שיפועים נוחים וכביש סלול. יש אלוהים... רק סדר לנו מזג אויר טוב Please.

יום א'(09.06) זינוק 09:00... הגענו מוקדם, הרכבנו את הכיסא, מזג אויר מושלם. קצת רוח. חימום, וקדימה לדרך. 

מסלול הלוך חזור. אני מוביל, אורי לצידי עם האופניים (אין רכב מוביל). המסלול טוב, הכבישים הראשיים בהלוך היו חלקים ומהירים, הכבישים הצדדיים (היו שני קטעים לכל כיוון) היו משובשים ומלאי בורות והקשו על ההתגלגלות. היו לא מעט שיפועים אבל סה"כ מסלול מהיר. החזרה הייתה מאתגרת עם ניווט לצידי הכביש בשוליים צרים כשממול תנועה זורמת, חלק מהתנועה חלפה על פנינו במהירות גבוהה לרבות משאיות שרק ההדף זורק אותך 6 מטרים הצידה. למעשה עברנו למוד של הישרדות ופחות מירוץ. הקושי היה לשמור על המסלול הצר מבלי להיתקע במדרכה מימין לבין להתנגש חזיתית עם רכב משמאל, בתוספת רוח פנים והמלחמה בעיצומה.

הרבה דפיקות לב עד שהתקרבנו לסיום. 800 מטר לסוף הוביל אותנו רכב כי נכנסנו לתוך העיר... 100 מטר לקו הסיום הרכב המוביל הטעה אותנו ובמקום לפנות לנקודת הגמר המשכנו ישר. מהר מאוד הסתובבנו וחזרנו לסיום המיוחל. 02:19:49 (זמן לא רשמי).

סיימתי ראשון, מאוד מרוצה, מהניסיון, מהניווט המאתגר במסלול לא מוכר, מהמלחמה,  הכיסא לא התפרק, וסוף סוף סיימתי תחרות אחרי יותר מחצי שנה.

תובנות

1. אל תיתן לשום דבר להפריע לך בדרך למטרה.

2. תתרכז רק בדברים חיוביים.

3. כל כישלון מחזק אותך בדרך להצלחה.

4.תאמין.

5. חברים לדרך חשובים יותר מהמטרה. כי מטרה לא תמיד משיגים ואם משיגים אותה זה בדיוק לרגע. חברים נשארים איתך כל החיים.

6. משפחה תומכת זה לא מובן מאליו. 

7. ההצלחה היא לא אישית, אלא משותפת.

עם פנים קדימה לקיץ, מתכנן מחנה אימונים ארוך (באירלנד). רשום למרתון ניס (03.11.19). שם כבר תרשמו: המטרה סאב שעתיים. 

לסיכום מרתון מקסים, אנשים מקסימים, אווירה מחבקת, החל מהמתחרים דרך המארגנים, בעלי המלון (שהכינו לנו עוגה במיוחד לסיום האירוע... מקסים). 

כאחד שנמצא לבד במערכה הזו, מוביל ענף שלא באמת מעניין מישהו במדינה הקטנה שלנו, אני יכול לומר שגיליתי את היופי שבנתינה מהמעגל הקרוב, החברים והקבוצה, בלתת כתף, בליווי יומיומי, בעידוד, בחיבוק, הכול בחיוך ומכל הלב. כולי תקווה שיגיע הרגע בו אצליח לעשות מה שהרבה טוענים כבלתי אפשרי...  כשזה יקרה זה יהיה ניצחון משותף ומתוק. לו יהי.

0 תגובות
מטבריה לטוקיו... עוברים דרך פריז
23/09/2018 11:41
אבי דה-פילוסוף
נתחיל מהסוף - מרתון טבריה 2019 - תוצאה רשמית 02:12:14, התנסות ראשונה במרחק המלא וקביעת נקודת ציון חשובה.
הרבה תובנות, בעיקר סביב נקודות החולשה:
  1. מהירות (מרכיב של טכניקה / כוח / ניווט)
  2. ניווט - היכולת לתמרן עם הכיסא מבלי להוריד ידיים מהחישוק
  3. עליות ושיפועים - בעיקר שילוב טכניקה, קאדנס וכוח

אז יש נקודת התייחסות! וזה חשוב. המטרה בסופו של התהליך לנסות לקבוע קריטריון - 01:35:00 , נראה כרגע רחוק כמו הירח, אבל זה לא מה שימנע ממני לנסות. כל האנרגיה והמוטיבציה מגויסים לנושא. זה השלב בו ננסה להוריד את הירח, לא כסיסמא, אלא הלכה למעשה.
ניתוח לאחור של ההכנות למרתון טבריה מראה הכנה לא אידאלית:
  • מאי 2018 - תחרות גראנד פרי - נוטוויל שבשוויץ - קפיצה למים העמוקים בתחרויות מסלול - 800 מ' / 1500 מ'. שם הבנתי שתחרויות מסלול פחות רלוונטיות וצריך להתמקד במרתון. הסיבה העיקרית להחלטה הזו שבמסלול יש דבוקה של מתחרים וכדי לדעת להתחרות בדבוקה צריך לקיים אימונים בנוכחות מספר כיסאות, מה שלא אפשרי בישראל כי אין עוד ספורטאים בענף. סיבה נוספת זה חוסר הניסיון שלי בניווט במסלול אתלטיקה דבר שדורש דיוק ושמירה על מסלול. בתחרות הזו פגשתי לראשונה, פנים מול פנים, את המאמן שלי, ג'וש ג'ורג, ג'וש ג'ורג' ספורטאי פראלימפי מחונן, שיאן עולם, מדליסט אולימפי, קבענו יעדים, קיימנו אימונים, למדנו להכיר את הענף לעומק. עשינו מדידות לכיסא חדש וביצענו הזמנה... נותר כרגע לחכות ולהמשיך להתאמן על כיסא יד שנייה ולא מותאם.
  • יוני 2018 - אוגוסט 2018 - עבודה על טכניקה - הסתגלות לכפפות חדשות וקשות / עבודה על רולר Indoor. שילוב אימוני חיזוקים וכוח על בסיס של פעמיים בשבוע.  בתחילת יולי מבצע של סימון מסלולים באצטדיון... התמונות מדברות בעד עצמן
  • ספטמבר 2018 -  הגיע הכיסא החדש, התאמות ספציפיות, הסתגלות לפוזיציה חדשה ויותר אירודינאמית, המשך עבודה על טכניקה עם הרולר Indoor. וכמובן חיזוקים וכוח.
  • אוקטובר  2018 - ג'וש מגיע לישראל - שבועיים של אימונים אינטנסיביים והמון עבודה על טכניקה ומהירות, חיזוקים וכוח.

  • נובמבר 2018 - דצמבר 2018 -  אימוני אצטדיון / אימוני רולר / מעט אימוני כביש/פארק / חיזוקים וכוח.
  • 04 ינואר 2019 - מרתון טבריה (02:12:14).
אין זמן יותר לתהליכי למידה, יש מטרה ותוקפים אותה בכל הכוח! חייבים לשפר נקודות חולשה (בעיקר מהירות).
מטרה - קריטריון לטוקיו 2020 - מרתון (טרם נקבע איזה) באזור חודש ינואר 2020... בזמן של 01:35:00.
יעדי ביניים
  • חצי מרתון ת"א - 22.02.19 -בזמן  01:02:30.
  • מרתון פריז - 14.04.19 - לנסות לגרד את ה 02:00:00
  • מרתון אדינבורו - 24.05.19 - התנסות במסלול (אין מטרות כמותיות)
  • מרתון ? כנראה בשוויץ (נוטוויל), טרם פורסם תאריך - סאב שעתיים.
  • מרתון ? ביפן - (טרם פורסם תאריך) - מרתון שמיועד רק לכיסאות מרוץ ומשתתפים בו קרוב ל 150 אתלטים - בזמן של 01:45:00
דרכים להשגת המטרה עובר דרך לו"ז אימונים קשיח הכולל:

לסיכום, אמנם המטרה נראית רחוקה, אבל במושגים אולימפיים הזמן קצר. חיים מתחרות לתחרות ממרתון למרתון, הכול במטרה לקצץ בזמנים, מרתון זה יותר מריצה, זה מסמל נחישות, התמדה, כאב, טרגדיה וניצחון. 
בספורט נמדדים בתוצאות, טוקיו לא מחכה... צריך להזיע ולדמם בשביל הסיכוי להגיע. לשמחתי יש קבוצה שלמה, Easy-Speed Running Club שנותנת לי רוח גבית. יש תמיכה בבית. יש צוות מקצועי וטכני. הכי מחמם את הלב שיש עוקבים מקרוב ומרחוק, שמפרגנים ומחבקים, זה לא מובן מאליו.
הנה קישור לכתבה שנותנת הצצה לעולם הזה... 
עם הפנים קדימה למרתון הבא - פריז 14.04.19... ועם מבט לאופק לטוקיו... כי לא מדובר בי... מדובר בנו!
0 תגובות
בדרך לקריטריון שבועות 9-3
28/04/2018 21:39
אבי דה-פילוסוף
אחרי 9 שבועות של אימונים מבינים כמה אנחנו לא מבינים בענף המדהים הזה Wheelchair Racing.
ברקע יש שני אירועים חשובים (בעיקר לניסיון). הראשון אליפות ישראל שתיערך ב 07.05.18. מקצה 800 מ'. השני זה גראנד-פרי בנוטוויל שבשוויץ 27-29.05.18 שם אתחרה ב- 800 מ' ו- 1500 מ'.
המטרות הן בעיקר להבין איזה מרחק הוא הנכון לי ביותר (400... 800... 1500... 5000 - כולם על המסלול / או מרתון - המרחק היחידי שאינו מתקיים על מסלול האצטדיון).
האימונים כרגע משלבים טכניקה, הסתגלות לפוזיציה, ניווט בקשתות, בניית בסיס למהירות וכוח.
טכניקה - היכולת לנצל את כל הכוח המופעל על חישוק הדחיפה (מרגע המגע של הכפפות ועד לשלב הניתוק) החשיבות  לקאדנס, לזמן המגע ולסימטריה. אני יודע לומר שהטכניקה שלי רחוקה מלהיות טובה ממספר סיבות: 1. היות והכיסא שלי לא מותאם בצורה מושלמת אני לא מסוגל להגיע עד לקצה החישוק ולמעשה אני מאבד את השלב האחרון של הדחיפה (שווה ערך לשלב האחרון בריצה - דחיפה והתנתקות). 2. החישוקים שלי לא בגודל המתאים (הזמנתי חדשים ומותאמים). 3. אני לא מסוגל להאיץ מעבר למהירות של 02:40 דק' לק"מ (גם כאן המגבלה אינה כוח אלא טכניקה) והעובדה שהמשוב העיקרי שלי מהמאמן הוא דרך סרטונים שנשלחים במייל ובווטס-אפ אז כל הבנת התנועה היא לא על זמן אמת.
הסתגלות לפוזיציה -  המנח של הישיבה בכיסא צריך להיות כפוף ובמקביל לקרקע. זהו מנח נוראי ורחוק מלהיות נוח! איך אמר לי ג'וש (המאמן) "זה לא נועד להיות נוח". במנח יש מספר קשיים: הקושי המשמעותי הוא היכולת לנשום שלמעשה בית החזה שוכב על הרגליים. קשיים נוספים באים לידי ביטוי ביכולת לייצר כוח ולהגיע לטווחי תנועה אידיאליים (גם פה לעובדה שהכיסא אינו מותאם יש השפעה מכרעת).
ניווט - לכיסא יש יכולת ניווט מוגבלת. הניווט מתבצע ע"י מכה במוט היגוי שנותן הטיה קלה עם כיוון הקשת. המסלול שהכיסא ינוע בו יקבע במיקום של על המסלול בזמן המכה ומרחק מחלק הפנימי של המסלול... כך שלמעשה הנושא דורש מיומנות וניסיון שכרגע אני לוקה בו.
מהירות - רוב העבודה נעשית בהתאם לעצימויות הנגזרות באחוזים מהמאמץ (ניתן לראות את זה בהרבה מהאימונים המופיעים מטה), כרגע העבודה נעשית במרחקים של 200-400 מ'. ומדידה הארוכה ביותר הייתה ל 800 מ'. רק כדי להבין:
קצב נוח - 04:15 דק' לק"מ
קצב שיוט - 04:00 דק' לק"מ
65% - 03:50 דק' לק"מ.
75% - 03:40 דק' לק"מ
90% - 03:10 דק' לק"מ
100% - 03:00 דק' לק"מ
ספרינט - 02:40 דק' לק"מ
כוח - בסיום כל אימון רותמים לכיסא מזחלת, ההתגלגלות נעשית למרחק של 200 מ' וכוללת 250 תנועות ידיים. ניתן לראות את העבודה בסרטון המצורף מטה. אין ספק שהעבודה עם המזחלת תזיז את היכולות של המהירות והכוח המתפרץ לטובת הזינוקים בתחרויות המסלול.
אימונים שבוע 3
אימונים שבוע 4
אימונים שבוע 5
אימונים שבוע 6
אימונים שבוע 7
אימונים שבוע 8
אימונים שבוע 9


1 תגובות
בדרך לקריטריון שבוע 2+1
10/03/2018 21:59
אבי דה-פילוסוף
כדי לקבוע קריטריון לאולימפיאדה צריך להצליח... מרכיבים להצלחה בספורט:
  • מטרה
  • תשוקה
  • תכנון
  • זיעה
  • התמדה
אני אגלה שהכיוון כרגע ללכת למרחק הארוך - מרתון. אבל בדרך למרתון מוצלח, או כדי לקבוע קריטריון לאולימפיאדה (01:35:00... אין פה טעות הקלדה), צריכים לעבור דרך המרחקים הקצרים, תחרויות מסלול המשלבות מהירות לצד טכניקה:
  • 400 מ'
  • 800 מ'
  • 1500 מ'
  • 5000 מ' 
המטרות הקרובות הן:
  • 800 מ' באליפות ישראל - 07.04.18
  • 400 מ' + 800 מ' + 1500 מ' - גראנד פרי (נוטוויל שוויץ) - 25-27.05.18 
למעשה התכנית כרגע מבוססת על טכניקה עם בניית בסיס אירובי לצד עבודה על המהירות וזינוקים.
ככה נראה השבוע הראשון (26.02-03.03.18):
ככה נראה השבוע השני (04-10.03.18):
והנה וידאו קצר בו הצלחתי לפתח מהירות של 20 קמ"ש (3 דק' לק"מ) אמנם לכמה מאות מטרים... אבל יש מגמה.

0 תגובות
טוקיו 2020... כרגע נראה רחוק
02/03/2018 10:58
אבי דה-פילוסוף
השאיפה של כל ספורטאי הישגי זה להשתתף באולימפיאדה. אולימפיאדה זו הבמה המרכזית בה אתה מייצג את המדינה, את הענף בו אתה משתתף, את עצמך. כדי להגיע לאולימפיאדה צריך קודם כל כישרון, אח"כ צריך: זמן, תכנון ארוך טווח הכולל מאמן ותכנית, ציוד מתאים, תשתית זמינה (אצטדיון / בריכה / חדר כושר), תמיכה מהמשפחה והסביבה והכי חשוב צריך כסף. 
במדינת ישראל כדי לקבל תמיכה צריך לעמוד בקריטריון. נקודה. נכון, בספורט נמדדים בתוצאות, אבל כדי להגיע רחוק צריך לבנות בסיס חזק ויציב, צריך להשקיע זמן ומאמץ, צריך לטוס למחנות אימונים ותחרויות, צריך לקנות ציוד מתאים, צריך להחזיק צוות מאמנים ומלווים, צריך להוריד הילוך בעבודה וצריך להקריב זמן יקר מהחברים והמשפחה... צריך... צריך... צריך...
זה הזמן להוציא את המילה צריך מהלקסיקון. צריך זו מילה יפה שלא אומרת כלום, יותר גרוע זו מילה שלא עושה כלום!
כישרון יש! מאמן יש (מאמן אוסטרלי Josh Jeorge), ציוד יש! (יד שנייה ולא מותאם), תשתית יש! תמיכה מהמשפחה, מהחברים והסביבה יש ובגדול! זמן יש! כסף... אין!!!
קבוצת הריצה שלי Easy-Speed, פתחה פרויקט לגיוס ותמיכה ב Headstart, את הפרויקט מוביל אורי דיקשטיין, מטרת הפרויקט היא למצוא שותפים, למצוא כאלו שמאמינים ברעיון, כאלו שיעזרו לנו, יעזרו לי, למחוק את המילה צריך מכל ההכנות לקביעת קריטריון לאולימפיאדה הפראלימפית בטוקיו 2020.
זה הקישור לעמוד התמיכה - עמוד התמיכה - Headstsrt אשמח לתמיכה, שיתוף והפצה.
חשוב לי לומר תודה לכל אלו שתמכו עד רגע זה, לאלו שכותבים, מפרגנים, מחבקים, לאלו שמלווים אותי יום יום באימונים (רונן מורחי ויעל גלדסטון), לאלו שמשגיחים מקרוב וגם מרחוק... תודה שאתם מעמידים אותי על הרגליים בכל יום מחדש.
מידי שבוע אני אעלה פה בבלוג סיכום שבועי, על האימונים, הדרך, התוצאות, כדי שתוכלו להיות שותפים לא רק ביריית הפתיחה, אלא שותפים לדרך ולתוצאה, כי אם זה יקרה זה יקרה בזכותכם!


0 תגובות
מרתון על הידיים - טבריה 2016
03/01/2016 15:53
אבי דה-פילוסוף
ביום ו' הקרוב (08.01.16) אני מתכנן לזנק למרחק המלא, 42.195, במרתון טבריה !
מרתון זה מושג שמכיל הרבה דברים מעבר לריצה, זה מושג שמכיל- קרב, סבל, נחישות, תשישות, מטרה, מלחמה, התמודדות וניצחון.
כאחד שבעבר רץ לא מעט מרתונים, והשיג את הסאב 3 שעות, יודע לומר שהכול היה סביב הריצה וסביב התוצאה. מה לעשות, בספורט נמדדים בתוצאות, לטוב ולרע.
הפעם זה שונה, הפעם התוצאה זה הדבר הכי פחות מעניין. סאב 3 שעות לא יהיה... יהיה נס אם זה יסתיים בסאב 6 שעות. זו לא ריצה, זה מרתון על הידיים, מרתון בכיסא גלגלים, כיסא גלגלים רגיל, לא מיוחד, לא ספורטיבי, לא אופני יד... כיסא גלגלים יומיומי... !!!
המאמץ נופל על שרירי הידיים שצריכים לשנע אותי ועוד כיסא ששוקל כ-13 ק"ג. המאמץ הוא לאזן את העומס באופן שווה על שתי הידיים (הבעיה הגדולה ביותר היא שיפועי צד שמסיתים את הכיסא לכיוון השיפוע וכל העומס למעשה נופל על יד אחת).
בכל ק"מ מישורי הידיים מסובבות בין 650-700 פעמים את הגלגלים, בחישוב מהיר זה בין 27300-29400 סיבובי ידיים למרתון.
אז למה זה טוב?
הסיבות הן רבות ומגוונות, אבל הסיבה העיקרית היא סיבה פשוטה: להיות שייך!
התוכנית לא דמתה לשום תכנית ריצה, המון ניסוי וטעיה... בעיקר טעיה. 4 חודשים של הכנה עם הרבה עצירות בגלל כאבי גב, ספזם (התכווצויות שרירים בלתי נשלטות), תנאי מזג אויר (חום או גשם), שחיקה של הגלגלים ועוד כל מיני סיבות מוזרות, בעיקר פיזיולוגיות.
לצורך האימונים רתמתי את המאמן וחבר יקר, חיים מלכא, שני אימונים שבועיים, אימון מתגברות ואימון עליות. במקביל אימוני חתירה במרכז דניאל, שניים עד שלושה אימוני כוח עם הרבה למידה והמצאות (קשירות מוזרות, מניעת התהפכות של הכיסא והינדוס מנחי גוף. צריך לראות כדי להבין) שכוללות עליות מתח, הנפות, חתירה והכול בהנחייתו של נדב בקר. 
ריצות הנפח, סליחה, התגלגלויות הנפח, דרשו לוגיסטיקה וליווי. טיפסנו מ-4 ק"מ ל-8 ק"מ, ל-12 ק"מ, ל-16 ק"מ, ל-20 ק"מ, ל- 23 ק"מ, ל-26 ק"מ ומסכמת שבועיים לפני המרתון 30 ק"מ. קצב ההתגלגלות נע בין 7:30 דק' לק"מ ל- 9:30 דק' לק"מ (תלוי בתוואי השטח ובשיפועים).
פה נכנסו לתמונה חברים יקרים... חוה ואלון שהקריבו שעות מזמנם, ורונן ודניס שתמיד חיכו ללוות את הקטע האחרון והקשה.
אחד הרגעים המרגשים היה שלב ההרשמה, רעדה לי היד, הכנסתי פרטים אישיים... ואז שאלה: "מה הזמן הטוב ביותר שלך למרחק..." תשובה - 02:59:35)... שאלה נוספת: "בכמה זמן אתה מתכנן לרוץ את המרתון?" טוב... פה נתקעתי כמה דקות... מה לרוץ? לך תסביר למחשב שזה לא ריצה... זמן- 6 שעות... אלוהים יעזור.
אישור ההרשמה :)
הכול התגלגל בכיוון חיובי עד המסכמת שבה נאלצתי לעצור בק"מ ה 25 בגלל פציעה באקסטנסורים של כף היד (ותודה לגליה על החילוץ). לרגע הכל קרס. אבל אחרי שבוע ללא פעילות עם טיפולים אגרסיביים במכון לרפואת ספורט אצל הפיזיותרפיסתית מספר 1 בעולם, ד"ר גלי דר... (אני לא משוחד), הנפיחות ירדה, הכאבים דעכו והאופטימיות חזרה.
עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה. אמנם צפוי מזג אויר סוער, אבל הלב חם... רותח!!! ילוו אותי מעל 30 מתאמנים חלקם את כל הדרך. לא מובן מאליו. לא נתפס. הכינו חולצות ממותגות עם הלוגו של הקבוצה ועם המשפט "תמיד איתך". 
אז למרתון חוקים משלו... ועוד כל מיני סיסמאות ותירוצים. אין תירוצים ואין סיסמאות... אני מחוייב למשפחה - לגלי לשחר ולאגם שחוגגת שנה ארבעה ימים לפני המרתון. מחוייב למתאמנים. מחוייב לחברים. מחוייב לחוה. מחוייב לדן שנמצא בשליחות בחו"ל. מחוייב לאלו שתמכו (soft-wheel, סונטו וסאקוני). מחוייב לעצמי. מחוייב לקוראי הבלוג.
נפגש בקו הזינוק והכי חשוב נחגוג בקו הסיום. ואסיים במשפט של Mike Fanelli, אחד מגדולי המאמנים האמריקאים ורץ מרתון מחונן בעצמו:
I tell runners to dividethe race into thirds. Run the first part with your head
the middle part with your personality, and the last part with your heart
שיהיה לנו בהצלחה!
11 תגובות
המציאו את הגלגל
25/08/2015 16:30
אבי דה-פילוסוף

לפני חודשיים החלטתי שאני מתגלגל את מרתון טבריה בכיסא גלגלים, אין מה לעשות געגועי למסלול הריצה ולתחרויות הריצה הנחו אותי להחלטה זו (פגיעת ראש או לא?) את האימונים התחלתי בהנחיתו של המאמן וחברי היקר –חיים מלכא.

תוך כדי תנועה אנחנו מתמודדים עם בעיות שצצות ועולות, הכול נעשה תוך ניסוי וטעיה, ממנח גוף, דרך הספקים, צבירת מהירות, מגבלות, בטיחות ועוד... הדרך עוד ארוכה אבל יש כיוון ומטרה, לסיים מרתון על הידיים!

בכדי לעמוד בעומסים של מרתון שלם (42.195 מ') צריך רגליים חזקות! טוב, במקרה שלי ידיים חזקות וגלגלים אמינים!!! את הכפפה הרימו אנשים טובים בחברת SoftWheel, הם נתנו לי גלגלים להתנסות, גלגלים עם טכנולוגיה שבלימת הזעזועים למעשה קיימת בגלגל עצמו.

תחילה לא הורגשו הבדלים גדולים, עיקר השיכוך הורגש בעלייה של מדרגות, מעט בירידה, וללא שינוי בהתגלגלות במסלול ובכלל.

אחרי חודשיים של התגלגלות, חודשיים של אימונים, חודשיים של קפיצת מדרגות, התרסקויות ועוד כל מיני פעלולים שכללו קפיצה לירקון, נאלצתי להחזיר את הגלגלים לתיקון וחזרתי לגלגלים המקוריים. התחושה הייתה של מעבר מחללית לטרקטור, רק כשחזרתי לגלגלים המקוריים הבנתי את האיכות של הטכנולוגיה של SoftWheel (http://www.softwheel.technology/), היום אני יודע לומר שאין תחליף לאיכות של הגלגל, במקרה שלי אלו הרגליים שמובילות אותי ממקום למקום ועליהם נשען הכול!!!

בדיוק כמו רץ שמשקיע בנעליים איכותיות, מחזק את שרירי הרגליים שיעזרו בבלימת הזעזועים החוזרים מהקרקע רגע לפני שהשלד סופג. כאחד שמלמד, מאמן ומסביר למתאמנים על החשיבות של שיכוך שבא דרך משטחי הריצה, נעליים טובות, מדרס, וחוזק השרירים, העובדה שבכל מגע בקרקע הגוף סופג פי 3 ממשקל הגוף פלוס, מינוס... ואם נעשה חישוב פשוט שלמדתי מפרופ' משה איילון (ביומכאניסט הטוב בעולם) – בק"מ ריצה של רץ חובב, הרגל נוגעת 670 פעם, נניח שמשקל הגוף של אותו רץ חובב 70ק"ג , במהלך ק"מ בודד של ריצה כל רגל סופגת 117 טון (אתם מוזמנים לחשב את המספרים ב 10 ק"מ ושלא נדבר על מרתון), כך גם אני משער שבמקרה שלי המשמעות של הבלימה היא קריטית להצלחה ביעד של סיום המרתון. אמנם אני לא יודע לכמת את המספרים אבל בתחושה ההבדל הוא של שמיים וארץ!

לסיכום, אומרים שהחיים הם כמו גלגל, יום אחד אתה למעלה, יום אחד אתה למטה, אני יודע לומר שחוויתי בשנתיים האחרונות בעיקר מה זה להיות למטה (מבחינה ספורטיבית)... היום אני בכיוון חדש בדרך למעלה, עם מטרות חדשות ובעזרת תחליפים טכנולוגיים של softwheel, המטרות נראות קרובות מתמיד! כנראה שבכל זאת הם הצליחו להמציא את הגלגל מחדש :)


Life is like a steering wheel it onlytakes a small move to change your entire direction

1 תגובות
אבודים באירלנד
29/05/2015 18:13
אבי דה-פילוסוף
יום שבת 23.05.15, השעון מראה 19:55, ק"מ ה-100... 15 שעות מהזינוק, הגשם מכה חזק, 6 ק"מ לסיום אולטרה 106 ק"מ Lost world racing צפון אירלנד.
רונן צריך להופיע בכל רגע, זו התחנה האחרונה לפני הסיום המיוחל, רק רונן עדיין לא יודע שבשבילו זו התחנה הסופית. החלטה של המארגנים להפסיק את המרוץ עכב תנאים שמסכנים את הרצים בקטע האחרון שכולו על מצוק מרהיב שלמרגלותיו האוקינוס האטלנטי. 

בווטס אפ הקבוצתי כולם כבר בצפייה שנודיע שהוא יצא לקטע האחרון, אני לוקח את הטלפון וכותב להם שזה כבר לא יקרה. זה היה החלק הפשוט, ההתמודדות תהיה כשרונן יגיע. איך מורידים מהמסלול אדם שחצי שנה התאמן, שרץ כבר 15 שעות, שסבל בוץ, עליות, ירידות, גשם, רוח, שטס מעבר לים כדי לחצות קו סיום! לוקחים לו את התחושה העילאית של סיום אולטרה, סיום תוכנית, עמידה במטרה, הצלחה והתרוממות רוח!
השעה 19:59, הווטס אפ השתתק, אין תגובה. שגיא, אדוה, אלדר, ירון, גלי ואני מסתכלים לאופק ומחכים... רק אנחנו שם, אנחנו והגלים. הנה רונן, 20:00 הוא מתקרב, הוא נראה טוב, מחייך... בא לי לבכות!
זינוק 05:00 מזג אויר טוב, קר, 8 מעלות, אין גשם, זריחה מהים... כן קראתם טוב, זריחה מהים.
10....9....8....7...6....5...4...3....2...1....זינוק. יצאו לדרך! 
נקודת מפגש ראשונה - ק"מ 16 - ballycastle forest, עצרנו לקפה ועוגיות של "פת לחם", הצ'יטות (אדוה, אלדר, שגיא וירון) מחממים מנועים לקראת הזינוק ל 25 ק"מ תחרותי בשעה 14:00. 
נוסעים, מצד אחד יער ומצד שני תהום עמוקה, 06:45  מופיע בין העצים רונן, נראה מופתע משהו... חיוך רחב.  500 מ' לפניו 5"ויקינגיות" לפניהן 5 "ויקינגים"... (עוד נחזור אליהם). ליווינו אותו עם הרכב כמה דקות והמשכנו לק"מ ה-18. 07:10 רונן מגיע לק"מ ה-18, מקהלת הצ'יטות מעודדת תוך כדי שהוא נעלם לתוך היער.
חזרה ל- ballyntoy, מורידים את הצ'יטות שינוחו וקראת המרוץ וחוזרים לחכות לרונן בק"מ ה-38. 08:58 שני המובילים חולפים על פנינו, קצב ממוצע יותר מהיר מ 6 דק' לק"מ עד כאן... מטורף!, 09:03 חולף עוד גבר, 09:04 עוד אחד, 09:31 שתי נשים + בחור, 09:38 אשה באדום, 09:44 שתי נשים נוספות (אני אגלה לכם ששתיהן הורדו מהמסלול בק"מ ה-78 בגלל תשישות). 09:54 הללויה.... רונן... מחייך אמרנו?
הוא נראה טוב, רץ, מזג אויר מושלם! 12מעלות ומתחמם, אין גשם.
ק"מ 43 תחנת התרעננות - 10:28 רונן מגיע וסוגר על שתי הנשים שלפניו... 3 דק' בתחנה וממשיך ליער. 
נק' הבאה שנוכל לראותו זו נק' הזינוק שהיא גם נק' ה-56 ק"מ וגם נקודת הסיום. יש לו cutoff לעמוד... הוא צריך להיות הנקודה עד 12:30.
12:00 מוזנק מקצה 50 ק"מ.... בהצלחה! 
משיחה עם המארגנים עולה כי ה cutoff הוזז לשעה 13:00. עד 12:30 חלפו 10 רצים (5 נשים ו-5 גברים).
12:40 רונן מגיע מקצה ההר ויורד לכיוון נקודת ה-56 ק"מ, נראה עייף... "היה לי משבר" הוא זורק, רק אבל נחוש להמשך... עדיין מחייך. עוצר להתרעננות אוכל, ממלא מיים בבקבוקים... 12:50 נעלם לכיוון המצוק.
מעכשיו רצים 25 ק"מ הלוך... 25 ק"מ חזור על קו החוף, מזג אויר מושלם, 16 מעלות, שמש לפרקים, אין זכר לגשם!
14:00 נקודת הסיבוב ק"מ 81... זו נקודת הזינוק של תחרות 25 ק"מ, הצ'יטות (שגיא, אדוה, אלדר וירון) מוכנים אחרי חימום, כ 50 מזנקים למסלול מאתגר על קו החוף, מדרגות, שיפועים חזקים, סלעים ואצות... לשמחתי 5 ק"מ ראשונים על הכביש שניתן ללוות... זינוק... בהצלחה!
ירון ושגיא פותחים חזק, אדוה לוחצת ואלדר צמוד אליה.
 אחרי 5 ק"מ נעלמים לכיוון הסלעים והמצוקים... יאללה מהר להספיק לרונן בק"מ ה-67... נקודת התרעננות נוספת.
14:45 אנחנו מגיעים לק"מ ה-67, פיספסנו את רונן, טוב, נוסעים חזרה לק"מ ה-81, נקודת הסיבוב... בינתיים מתחיל גשם, נו באמת מאיפה זה הגיע?
16:44רונן מגיע לק"מ ה-76, תשוש, לא מחייך בכלל, הוא צריך את הלבד, אנחנו רק מפריעים, חוזרים לנקודת הזינוק לראות שהצ'יטות שרדו.
17:10 מגיעים לנק' הסיום... הצ'יטות רצו יפה, אדווה ראשונה כללי בנשים, שגיא חמישי כללי בגברים. יאללה חזרה לרונן...
17:35 הוא יוצא מנקודת הסיבוב, תשוש מאוד, זקוק למשהו מלוח, גלי ואני נוסעים למצוא קיוסק... לך תמצא קיוסק בצפון אירלנד, יש פה כבשים, פרות וארנבים. מצאנו מיני מרקט ויאללה לתפוס אותו לפני ששוב נכנס לשטח.
הצלחנו להוציא ממנו חיוך, הגשם פסק... ושוב נהיה יפה... 17:53 ק"מ 90 נכנס לשטח... נתראה בעוד 10 ק"מ בתחנה האחרונה לפני הסיום!
18:00 מתחיל גשם זלעפות בליווי רוחות חזקות. בווטס אפ כולם בהתרגשות, עדכונים רצים, וכולם מחכים לשמוע שהנשר נחת!
נספר שבינתיים המארגנים הורידו את רוב הרצים, נשארו 8 רצים על המסלול, רונן, ועוד 7 יחידים שהספיקו לחלוף בתחנה האחרונה לפני שסגרו אותה.
20:00 רונן מגיע לתחנה האחרונה... ק"מ 100... 15 שעות ריצה... כולו רענן, המארגנים עוצרים אותו, ניסיונות אחרונים לשכנע אותם לתת לו לרוץ עד הסוף לא צולחים "better to be careful than to be sorry". אכזבה, תמונה עצובה של גשם, אפרוריות, ואין קו סיום. כל השאר היסטוריה.
אני יכול לומר לכם כאחד שחווה את התחרות מהצד שזה כואב, אני חוויתי את התחרות דרך רונן ודרך הצ'יטות, האנרגיות של הרצים בשילוב נופים קסומים, טבע בכל עוצמתו, כדי לממש את מה שכל רץ באשרהוא שואף יותר מכל וזה לחצות קו סיום.
אפשר לומר שרונן סיים 100 ק"מ, אפשר לומר שהוא אלוף, אפשר לומר שזו חוויה והעיקר ההשתתפות, אפשר לומר עשית את המקסימום, הכול נכון והכול טוב ויפה, אז למה הוא לא מחייך? 

טוב שיש גינס כדי לשמח מאמן ומתאמן! רונן, אתה חייב לי 6 ק"מ :)

2 תגובות
חתירה למגע
30/03/2015 15:19
אבי דה-פילוסוף
אם היו שואלים אותי לפני 3 שנים מה דעתי על הספורט המוזר הזה... חתירה, הייתי עונה שזה ספורט שנמצא בצד הלא נכון של הירקון.
כאחד שהיה רגיל לרוץ בשבילי הפארק, בגשרים מעליו, לא חשבתי שיבוא היום בו אני יושב בסקיף (סירה לחותר יחיד) בצד הלא נכון של הירקון!
ניסיתי הרבה זמן למצוא ספורט מותאם, בו אוכל להתקדם, עם אופק תחרותי, אולי אופק אולימפי, ניסיתי בהתחלה לחזור למקום שאני מכיר כל כך טוב, עולם הריצה (wheelchair Racing) אבל לצערי נתקלתי במחסומים בירוקרטיים, במאמנים עם שאיפות לבינוניות "עזוב אותך, זה לא מתאים לך, צא להתאמן עם אופני יד...". אגב, בעולם Wheelchair Racing הוא ענף פורח ומבוקש, הנה קישור לספורט היפיפה הזה 
את המלחמה הזו הפסדתי, בארץ לא עוסקים בזה ואף אחד לא מוכן להרים את הכפפה... (למרות שהציוד קיים במחסנים חשוכים ונעולים היטב). מפה לשם התגלגלתי למרכז דניאל לחתירה... פה מצאתי בית חם, מאמנים עם שאיפות כל כך גבוהות שכדורים פורחים מחוברים לקרקע יותר מהם! ספורטאים מכל הגילאים בכל הרמות, סירות, ציוד, והכי חשוב רצון להצליח ולקדם את הענף, את הספורטאי ואת המדינה.
 היום אני חותר כחלק מקבוצה עם שאיפות אולימפיות, ספורטאים עם נכויות כאלו ואחרות, יש סירה של רביעיה, זוגית אחת, ושני סקיפים. 
ביום שישי האחרון (27.03.15) נערכה אליפות ישראל בחתירה, זו הייתה התחרות הראשונה שלי, 1000 מ', אחרי המון זמן חזרו תחושות הדריכות לפני, ההקלה אחרי, האנדרנלין המציף את הגוף בקיצור תענוג!
סיימתי בזמן של 06:03 דק' (לאחר אלגוריתם וחישובים של זרמים ועוד כל מיני דברים שאני לא מבין בהם) התוצאה שווה ל- 06:35 דק'.
התוצאה הזו לא אומרת כלום עדיין, היא נקודת זינוק לתחרויות אחרות, היא נקודת מדד, היא נקודה שממנה אפשר לגזור עצימויות לאימונים. 
לצערי התחריתי נגד השעון (כי אין מתחרים בקלאסיפיקציה שלי). 
כמאמן, כאחד שמכשיר מאמנים, אני הייתי שמח להעביר מסר, להיות מאמן טוב, מאמן גדול, זה לדעת להרים את המתאמן שלך למקומות שנראים אולי בלתי אפשריים (לפחות לנסות ), לתת לו רוח גבית מקצועית, אישית, חברתית ומוראלית, זה לשאוף למצוינות, זה להבין שההצלחה שלו זו ההצלחה שלך! לי יש מאמן כזה, דימה, שנמצא שם תמיד ולא משנה לאן אני אגיע ההצלחה שלי היא בזכותו! אני כבר לא מחוייב רק לעצמי אני מחוייב למאמן שלי וזה ממש לא מובן מאליו!
לסיכום:  "הדברים החשובים והיפים בחיים נסתרים מהעין אך גלויים אל הלב..." (הנסיך הקטן), הירקון תמיד היה שם... אני הייתי עיוור אליו, אני מודה לאותם מאמנים שחסמו אותי מלנסות סוגי ספורט אחרים בזכותכם מצאתי ספורט יפה, סקסי, עם אנשים טובים ומאמנים אמיתיים!
תודה לקבוצת הריצה שלי Easy-Speed ברשותו של עוד מאמן גדול, דן סטןף, שליוו אותי לאורך כל האליפות בריצה ובעידוד, אני רוצה לומר לכם שאני מעריץ אתכם, למרות שאתם מתאמנים בצד הלא נכון של הירקון!  
14 תגובות
סרטוןDavid Weir Wins 1500 Meters - London 201...
קרוספיט על (כיסא) גלגלים
24/12/2014 01:46
אבי דה-פילוסוף
קרוספיט על (כיסא) גלגלים
לא כל יום יוצא להכיר אנשים שמוכנים לתרום מהידע שלהם, מהזמן שלהם, לעשות, להניע, לא דיבורים - מעשים!
מי שנמצא בעולם הספורט יודע שנמדדים בתוצאות, כל השאר לא משנה.
לשמחתי זכיתי להיות מוקף בסביבה מחבקת, שבמבחן התוצאה מעמידה אותי על הרגליים (מושג שקצת קשה לומר אותו על אדם שמרותק לכיסא גלגלים... אבל זה מה שיפה פה).
לעולם הקרוספיט חשפה אותי מיטל קפלן, אנחנו עובדים יחד ב"שיאים", מיטל מתאמנת שלי, אבל יותר מכל חברה יקרה! (הבלונדינית השנייה בחיי).
בוקר אחד אני פותח את הפייסבוק ואני רואה תמונה שלי, שאני מחפש קבוצת קרוספיט... ומאמן... זה היה מפתיע ! את הפוסט העלתה מיטל. 10 דק' אחרי שראיתי את הפוסט הוא כבר ירד. לא אהבתי את היוזמה. אבל הנזק כבר נעשה.
ראשון המאמנים שנענה לאתגר הוא ניר כהן, מאמן ובעלים של Crossfit Raanana, את ניר אני מכיר מעולם הריצה, אחד הרצים היותר מחוננים ובעל תוצאות מדהימות בכל המרחקים ובייחוד במרתון 02:34 שעות. עוד בטרם הבנתי מי נגד מי, ניר כבר היה אצלי במשרד, הוא מביט בי, מביט בכיסא גלגלים, שתיקה... "אני רוצה אותך אצלי במועדון... מה אתה אומר?". מה אני אומר? לא נראה לי שהוא מבין... איך בדיוק מבצעים אימוני קרוספיט עם כיסא גלגלים? אבל דיגדג לי לנסות והסכמתי לאתגר.
הגעתי בפעם הראשונה למועדון עם חשש גדול, בכניסה למועדון מונחים שני צמיגי ענק (אפשר לראות אותם ברקע בתמונה מטה), אני נכנס פנימה, ארגזים, מתחים, טבעות, משקולות, קונספטים (מכשירי חתירה), תמונות של מתאמנים ומתאמנות בתרגילים שונים... אלוהים ישמור מה אני עושה פה?
ניר מסביר לי על השיטה, על המועדון, וקדימה מתחילים. האימון כלל חימום על הקונספט, טבעות, מקבילים, כדורי כוח, קטלבל, הנפות וגרירת מזחלת. נשמע פשוט... אז זהו שלא. כל תרגיל נאלצנו להתאים... קשור לכיסא, לא קשור, עם תמיכה, בלי תמיכה, עם ליווי, בלי ליווי. 
במבט לאחור, עכשיו שיש לי קצת ניסיון, אני יכול לומר שניר הוא אדם אמיץ, הוא לא פחד לזרוק אותי למים העמוקים, המוגבלויות השונות היו מכשול שהוא עקף בכל מיני התאמות שמיטב הפיזיותרפיסטים ששיקמו אותי לא חשבו שזה אפשרי (מבלי לזלזל כמובן).
לאלו שלא מכירים את עולם הקרוספיט הוא נראה מבהיל, היום שאני חלק מהעולם הזה אני יכול לומר שזה עולם יפה, מגוון והכי חשוב מתאים לכולם!!! 
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 הבא »
ארכיון
קבוצת ריצה איזי-ספיד


אבי וגלי


מרתון קופנהגן - מאי 12


ישראמן 2011


קישורים מומלצים
saucony


HIGH5


Suunto


שנה טובה


easy love


:)


אגם :)